בתיה הולין
חלום. שבר.
בתיה הולין, ההולכת בשבילים, סיפור החיים בעוטף עזה
מבעד לעדשת המצלמה.
חיים של אופטימיות, תקווה, בניית בית וקהילה,
שנים של רקימת החלום הסתיימו באבחה חדה אחת
בבוקרו של השבעה באוקטובר.
חלום. שבר.
בתיה הולין, ההולכת בשבילים.
סיפור החיים בעוטף עזה מבעד לעדשת המצלמה.
חיים של אופטימיות, תקווה, בניית בית וקהילה,
שנים של רקימת החלום שהסתיימו באבחה חדה אחת
בבוקרו של השבעה באוקטובר.
חמושים, אבל במצלמה?
1. האם מישהו בצד השני
עושה את מה שאני עושה?
בטיולי הבוקר שלי תמיד הרגשתי את השכנים מעבר לגדר (סך הכל אנחנו 500 מטר אחד מהשני).
תמיד תהיתי האם יש מישהו בצד השני שעושה אותו דבר. הגשתי מועמדות למלגת "קרן גרשוני" של מועצה אזורית שער הנגב ולשמחתי הרבה זכיתי במלגה, ולכן החלטתי להציג תערוכה של הצילומים שלי. כשהתחלתי לחשוב על התערוכה, הבנתי שהיא צריכה להיות גדולה יותר מהתמונות שלי בלבד. ראיתי הזדמנות להציג את החיים משני צדי הגדר.
2. שותף בעילום שם
פניתי לעולם הגדול בעזרת קבוצת פייסבוק העוסקת בחיים על גבול רצועת עזה. קיבלתי כמה פניות של צלמים מעזה ובסופו של דבר, נשאר צלם אחד ששמר איתי על קשר. שאלתי אותו אם זה לא מסוכן מדי עבורו, האם הוא לא פוחד? הוא אמר שהוא מודע לסכנה אבל חייב להמשיך כי אין לו עתיד בעזה, והוא רוצה שמשהו ממנו יגיע לעולם הגדול. לדבריו, היה לו חשוב שאנשים ידעו שלא כולם טרוריסטים ברצועת עזה, שיש אנשים שרוצים לחיות בשלום ובשקט. כיוון שחששתי לקחת אחריות על החיים שלו, התניתי את המשך שיתוף הפעולה בינינו בכך שהוא יישאר בעילום שם ופרטיו יהיו חסויים. הוא הסכים, ובתערוכה הוא מופיע בשם "מחמוד".
3. בינינו
לבסוף קרמה עור וגידים התערוכה "בינינו". התערוכה חיברה בין ארבעה יוצרים - אני (בתיה), סלעית - חברה משוררת מקיבוץ סעד, ומחמוד - שתיעדו את השגרה במקום בו קמים כל בוקר למציאות שלא ניתן לחזות מראש, ואוצר התערוכה, משה אש, שחיבר את הכל ליצירה אחת מיוחדת.
שיתפתי דרך התמונות בחווית הצעידה היומית בדרך המקיפה את הקיבוץ, סמוך לגדר הביטחון. תצלומיו של מחמוד, חשפו את השגרה המתקיימת מעברה השני של הגדר. שיריה של סלעית חיברו בין התמונות שלנו לאדמה, לנפלאות הטבע והאמונה, מנקודת מבט שואלת וחוקרת.
4. חלום
התערוכה הוצגה באולם קיבוץ נחל עוז, בו נתלו התמונות ללא אזכור מי צילם איזו תמונה. הרעיון היה שאנשים יסתכלו על התמונות ללא דעות קדומות, בעיניים נקיות מסטיגמות. למעלה מעשרת אלפים אנשים ביקרו בתערוכה והיא זכתה להצלחה גדולה. התערוכה נתנה לי להרגיש שיש סיכוי ששני אנשים פשוטים, נטולי פוליטיקה, יכולים אולי להצמיח משהו טוב באזור.
תוך כדי התערוכה, מחמוד ואני היינו בקשר לעתים קרובות. שלחתי לו תגובות אוהדות מאנשים שצפו בתערוכה, התרשמו, התעניינו ושאלו שאלות וגם "נדבקו" באופטימיות שמשהו טוב יכול לקרות.
מחודש מרץ 2023, נותק הקשר ביני לבין מחמוד.
5. שבר
ב-7 לאוקטובר, התעוררנו בשעה 6:29 בבוקר מקולות שיגורי רקטות ואזעקות. הבנו שאנחנו צריכים להיכנס לממ"ד.
תוך כדי תנועה, הבטתי בחלון המטבח ושם ראיתי חמישה גברים לבושים שחור עם סרטים לבנים על הראש, עומדים בדלת הכניסה לביתי, ושמעתי אותם צועקים בערבית. המשכנו בריצה לממ"ד, למזלנו הם היו עם הגב אלינו והצלחנו להימלט. הם החליטו לא להיכנס לביתנו וכך ניצלנו.
בעלי ואני המשכנו לשבת בממ"ד תוך שאנחנו שומעים כל הזמן קרבות מטורפים בחוץ. בשעה 10 בבוקר קיבלתי שיחת טלפון ממספר ישראלי לא מזוהה. שמעתי מישהו מדבר איתי באנגלית במבטא ערבי כבד והבנתי שזהו השותף שלי לתערוכה, מחמוד. הוא התחיל לשאול אותי המון שאלות - בעיקר על הצבא שלנו, על החיילים והתנועות שלהם. בנקודה זו הבנתי שהשאלות שלו לא בסדר, וזה הזמן לנתק את השיחה.
6. חלום. שבר.
רק אחרי כמה ימים כשהתחלתי לעבד את כל מה שקרה,
התחלתי להבין שהשותף שלי לתערוכה הוא אחד מהטרוריסטים בעזה, שלמעשה ניסה לרצוח אותי ואת משפחתי בשבעה באוקטובר.
הרגשתי שבר עמוק. הרגשתי שכל מה שהאמנתי בו בחמישים השנים האחרונות התנפץ לרסיסים. נשארתי בלי מילים ובלי אוויר בגוף. העשייה האמנותית, השיח והיצירה מעניקים לי השראה וכוחות להתמודד עם החיים בצל המלחמה והשבר הגדול.
מכאן נולדה התערוכה החדשה - חלום. שבר.
חלום. שבר. התערוכה
